באתר האינטרנט של עיתון "ידיעות אחרונות", Ynet, התפרסמה ביום שבת, 11.10.08, הידיעה:
הפלסטינים דיווחו כי מתנחלים וחיילים ירו באוויר, במטע זיתים סמוך ליצהר. פלסטיני אחד נפצע בראשו מאבן שיידו מתנחלים.
לקראת סוף הכתבה, לאחר עדויות בגוף ראשון מפי הערבים על חוסר-מעש של חיילים לנוכח אלימות של מתנחלים, מצוינת בתמציתיות ורשמיות, בגוף שלישי, גרסאתם של תושבי יצהר, לאמור שהערבים לא עסקו במסיק אלא בכריתת עצי זית בכדי ליצור פורבוקציות. מיד אחר כך נחתמת הכתבה בתזכורת על אלימות מתנחלים בעבר. ישנה תמונה תמימה של מסיק זיתים.
בוואלה! חדשות אף וויתרו על הפתיח "הפלסטינים דיווחו כי" ומסרו בכותרת ובכותרת המשנה את הגרסאה הערבית כעובדה מוגמרת. גם כאן ניתנה זכות התגובה לתושבי יצהר, קרוב לתחתית הכתבה, ואז קונחה הכתבה בהאשמות נוספות נגד מתנחלים (נדמה שזו תבנית די קבועה). ישנן תמונות של מתנחלים מתפרעים.
במבזק באתר nana10 פורסמה גרסאת הערבים בלבד.
והנה הדיווח על אותו הארוע באתר החדשות ערוץ 7:
ערבים נתפסו ליד יצהר מנסרים עצי זית: קבוצת ערבים מהכפר חווארה נלכדה הבוקר (שבת) בידי חיילי צה"ל וכיתת הכוננות של הישוב, כשהיא כורתת עצי זית... באופן שיצטייר שהאשמה במעשה היא על תושבי הישוב.
ישנה תזכורת על פרובוקציות של ערבים בעבר.
*************
הדעת נותנת שלאף כתב ממחברי הכותרת לעיל לא הזדמן להיות במקום הארוע בזמן התרחשותו. עוד סביר להניח שבהתראה כה קצרה לא הספיק אף אחד מן הכתבים לערוך מחקר יסודי ומעמיק בנושא, והוא מסתמך על הגרסאות הרשמיות שנמסרו מהגורמים המוערבים. כיצד עיתונאים שונים כותבים באמצעות אותו המידע על אותו הארוע ידיעות כה שונות?
ההשוואה בין הידיעות מאלפת: כמעט אותו המידע שנמצא בכתבה של Ynet, למשל, מצוי בכתבה בערוץ 7, כשההבדל המשמעותי הוא בסדר פרסום הגרסאות, בחירת הכותרת, ובקונקסט הכללי שהם מציעים לקורא בתזכורתם על ידיעות דומות מן העבר.
שמאלנים וימנים כאחד מוכרחים להודות בכוח הרב המצוי בידי אנשי תקשורת, כאשר גם ללא תעמולה או שקרים, רק בבחירת סדר העובדות בכתבה או הסיפורים הראויים לפרסום, מסוגלים לעצב תודעה לאומית. ניכר שגם עיתונאי השואף לאובייקטיביות יכול להשפיע רבות בלא-מודע לכיוון האחד או היפוכו, קל וחומר עיתונאי בעל תחושת "שליחות" שהיא מעבר לסיפוק מידע יבש לאזרח, כמו רבים בארצנו. למעשה, מעצם קוצר היריעה המאלץ עורכים לברור בין ידיעות, נובע שאובייקטיביות מוחלטת אינה אפשרית. לכן התרופה לתקשורת מגמתית אינה רפורמה בגופי התקשורת הקיימים לאור אידיאלים כמו אובייקטיביות ומקצוענות, אלא יצירת משקל נגד בדמות גופים מתחרים בעלי נטיות נגדיות. כלומר, בכדי למנוע הצטברות כוח רב מדי בידי קבוצה אידיאולוגית יחידה, פלורליזם תקשורתי הוא הכרח דמוקרטי.
שמאלנים וימנים כאחד יודו גם כן שגופי תקשורת מסוג ערוץ 7, הם טיפות בודדות בים תקשורתי בעל נטייה שמאלנית מובהקת. ובעוד שאנו אוהבים להאמין שדעותינו הן תוצר בלתי-תלוי של חשיבתנו החופשית, ראיות מתחומים שונים לרבות פסיכולוגיה ופרסום, מעידות אחרת. לכן עד שהמצב בתקשורת ייתאזן, בכדי לפצות על חוסר האיזון מן הראוי שמי שאהבת אמת ורדיפת צדק בפיו, תהא דעתו הפוליטית אשר תהא, יחשוף עצמו גם לדעת המיעוט התקשורתי המקופח. אז יוכל לדעת לבטח שדעותיו נתגבשו לאור כל המידע הקיים ולא מתוך בורות וצרות-אופקים, ואף יזכה לתובנה חשובה - על הכרח המגמתיות, לימין או לשמאל, אפילו בדיווחים הבנאלים ביותר- שתוליד ספקנות ועצמאות-מחשבה הכרחיים וחיוניים לאזרח במדינה דמוקרטית. ובכלל, אדם צודק אינו מפחד מוויכוח.
מקורות מידע ודעה "אלטרנטיביים":
http://www.inn.co.il
/http://www.makor1.co.il/
http://www.maraah-magazine.co.il
/http://omedia.co.il
